סיפורה של זהר

זהר,

מדברת איתי בטלפון.

לתינוק שלה מאוד קשה לישון. היא יודעת שאני לא יועצת שינה. היא גם יודעת שתינוק בן חודשיים לא "מחנכים". אבל כל כך קשה לה! אולי בכל זאת אוכל לעזור?

אני באמת לא יועצת שינה. הגישה שלי אומרת ששינה היא רק סימפטום. כשתינוק לא ישן והוריו קורסים, נוכל למצוא מה "עושה רעש" במערכת, להשקיט, ואז כולם ישנו טוב יותר.

ולכן, על אף שאני לא יועצת שינה ועל אף שהתינוק בן חודשיים, הגעתי לביתה של זהר במהירות האפשרית.

מצאתי צעירה חייכנית מקסימה, בית נעים ומלא כל טוב שהוא ללא ספק מקום קשוב לצרכים של ילדים.

לזהר ילד בן שלוש שנמצא בגן כעת ותינוק בן חודשיים – על הידיים.

אני שואלת על הלידה והיא עונה שהיתה "בסדר".

איך היה ההריון, אני שואלת – "בסדר".

איך היה אחרי הלידה הקודמת? – "נורא".

התינוק-המאד-מתוק של זהר מתעורר מנימנום עליה ומבקש לינוק..

גם כשהוא גומר לינוק הוא עדיין "לא לגמרי איתנו". זהר אומרת שתמיד בבוקר הוא לא ישן מספיק או לא ער מספיק . בקיצור- לא כיף לו. נראה שהיא לגמרי מכוונת - היא מכירה את התינוק שלה, קוראת אותו נפלא, מבינה את צרכיו ואפילו את הרגליו - מאוד מוקדם.

אבל היא מתוחה. מאוד.

כשהיא מנסה להשכיב אותו לישון בחזרה, הוא מתמרד. גם אני מנסה להרגיש אותו קצת ונדמה לי שהוא ממש לא צריך לישון. לאט ובעדינות אני מציעה לה לבדוק אם-אולי-הוא לא צריך לישון כרגע.

אנחנו באות איתו לסלון. אני מדברת איתו קצת. מסתכלת עליו. על הבטן. על הגב. ממשחקיו הרבים, תולה משחק אחד על קשת של אוניברסיטה. הוא לופת אותו בעיניים ומושיט אליו יד כמעט באופן מושלם. היא מתמוגגת: זו פעם ראשונה שהיא רואה את זה.

התינוק המתוק משחק בעצמו למשך זמן שמספיק לאמא שלו ולי כדי לנהל שיחה ארוכה.

זהר מספרת לי איך אחרי הלידה הראשונה היה נורא, נורא, נורא, נורא. בנה הראשון היה ילד סופר סנסיטיבי שצרח וסבל במשך חודשים. לא ישן. רק ינק וצרח. היא מספרת – ועיניה מתמלאות בדמעות.

הלב שלי אומר שמדובר פה בפוסט טראומה: האמא העצובה שמולי, זו שיש לה כבר ילד מקסים בן שלוש, בית חמים, נעים ומותאם באופן מושלם ותינוק מתוק שמשחק נפלא לידינו – חווה תסמונת פוסט טראומה שקשורה בחוויותיה הקשות לאחר הלידה הראשונה ולא קשורות לכאן ועכשיו.

התינוק הזה אחר.

הוא רק בן חודשיים ובאמת לא קל להשכיב אותו לישון והוא לא ישן מספיק אבל הוא אחר. הוא תינוק מרוצה בסך הכל. רגוע, מרגיש טוב ומתפתח מצויין ו...עדיין מפעיל אצלה חרדה נוראית על בסיס חוויותיה לאחר הלידה הקודמת, לפני שלוש שנים, עם התינוק הראשון שלה שלו היה כל כך קשה.

והיום - זהר כמעט לא פנויה לראות שהתינוק הזה מרוצה: כמה הוא חייכן , כמה הוא תקשורתי, כמה מוקדם מושיט יד לחפץ, כמה יפה שוכב על הבטן ומרים את הראש, כמה זמן משחק.

כך, אחרי שהצעתי לה בעדינות את הפשר שלי לקושי הגדול בשינה – של התינוק וגם שלה, המצב השתפר מיום ליום. בעוד מספר שיחות טלפוניות, זהר קיבלה חיזוק לכמה היא מבינה את צרכיו של התינוק שלה, כמה היא מכוונת, באיזה דיוק היא רוקדת את הריקוד המשותף של שניהם, איזו אמא נהדרת היא. לאט לאט הונחו זכרונות העבר במקומם וכשהמתח שלה פחת גם התינוק המתוק שלה הצליח לעבור מעירות לשינה ביתר קלות.